“התקנות החדשות של ביטוח לאומי פוגעות בזכויות נכי העבודה”

עו"ד בנימין פילובסקי: "אחרי ששנים קיפח את נכי העבודה, הביטוח הלאומי בוחר כעת בדרך הקלה – לבטל את הזכות לקצבה נוספת למי שעיקר הקושי שלהם בניידות". ביטוח לאומי: "התקנות ייטיבו עם הנכים"
הפתרון ה”יצירתי” של המוסד לביטוח לאומי לקיפוח מתמשך ורב שנים של נכי עבודה קשים, ואי יישומן של תקנות שנועדו להיטיב עם נכי העבודה, הוא שינויו של החוק וביטולן של תקנות אלה.

ביקורות נוקבות של בתי הדין לעבודה לאורך השנים על קיפוחם של הנכים, ועל הצורך לקבוע קריטריונים ברורים ולפעול לפרסומם לציבור הנכים, הביאה לכך שהביטוח הלאומי בוחר כעת בדרך הקלה – ביטול הזכות לקצבה הנוספת לנפגעי עבודה קשים שעיקר הקושי שלהם הוא בניידות מחוץ לבית. לקרוא ולא להאמין.

אדם אשר נפגע בעבודתו, ואשר נותרה לו נכות, זכאי לקצבה חודשית מהביטוח הלאומי. בנוסף לכך, ומתוך הבנה של המחוקק כי נכויות קשות גורמת לא רק לפגיעה ביכולת ההשתכרות של הנכה, אלא גם לקשיים משמעותיים והוצאות רבות נוספות בתוך הבית, נקבע עוד בשנת 1965 כי נכי העבודה יהיו זכאים בנוסף לקצבתם הבסיסית גם ל”קצבה מיוחדת”. קצבה זו, כך נקבע, תשולם לנכה בהתאם לצרכיו, על ידי מחלקות השיקום במוסד לביטוח לאומי. המנגנון שנקבע בתקנות במקור היה מנגנון של שיערוך ההוצאות החודשיות בפועל של הנכה לצורך סיוע בפעולות היומיום וניהול משק הבית, ותשלום חודשי בסך ההוצאות המשוערות.

בשנת 1987, במסגרת תיקון שנערך בתקנות, נקבע כי במקום “שיפוי” על ההוצאות המיוחדות של נכה העבודה בפועל, יינתן “פיצוי” לפי ארבע דרגות זכאות לקצבה. עוד נקבע כי הקצבה תינתן על פי שלוש חלופות עצמאיות שדי באחת מהן לצורך קביעה כי הנכה זכאי לקצבה: האחת חלופת עזרת הזולת בפעולות היומיום, השנייה חלופת ההסעות המיוחדות והשלישית חלופת ההשגחה. בהתאם לתקנות אלה התקפות עד היום מאז 1987, נדרש הביטוח הלאומי לסווג את נכי העבודה לפי 4 רמות הזכאות לקצבה.
בניגוד לתקווה ולהבטחה הגדולה של התקנות לקצבה מיוחדת, כך התברר במסגרת בחינה של תיקים רבים של נפגעי עבודה קשים, זכאותם של נפגעי עבודה רבים לא נבחנה כלל או לא נבחנה כדין בהתאם לתקנות לאורך השנים.

בודדים קיבלו את הקצבה

עוד בשנת 1996 ניתן פסק דין של בג”ץ בעניין יוסף עומרי, במסגרתו התחייב המוסד שלא לקפח נכי עבודה הנוהגים ברכב בבחינת זכאותם לקצבה מיוחדת בכל הנוגע לצורך שלהם בהסעות מיוחדות שלא בתחבורה ציבורית. כלומר, נקבע כי נכה עבודה קשה אשר מוגבל בנסיעה בתחבורה ציבורית בשל נכותו זו, יהיה זכאי לקצבה מיוחדת בשל כך, וזאת גם אם הוא מחזיק ברישיון נהיגה ונוהג ברכב.

אך התחייבות של הביטוח הלאומי לחוד, ויישומה של התחייבות זו לחוד. בחינה של עניינם של עשרות רבות של נפגעי עבודה העלתה כי אפילו נכי עבודה שבמחלקות השיקום סברו כי יש להם קשיי ניידות וכי הם מוגבלים בנסיעה בתחבורה ציבורית, לא זכו לקצבה המיוחדת בשל מגבלה זו. חלקם נדחו לחלוטין ולא שולמו להם קצבאות כלל. אחרים, אושרה להם קצבה מיוחדת בדרגה פחותה מזו לה היו זכאים, וזאת בניגוד להתחייבות של הביטוח הלאומי בפני בג”ץ.

למרות שישנם אלפי נכי עבודה קשים שנכותם גורמה להם לקשיים ניכרים בניידות, אך הם עצמאים לחלוטין בפעולות היומיום, לאורך השנים מאז הותקנו התקנות (1987) זכו נכי עבודה בודדים וספורים בלבד לקצבה האמורה בחלופה של הניידות.
כך למשל, נתגלה במסגרת הליך בבית הדין לעבודה בעניין דנקורט, כי הביטוח הלאומי פירש את התקנות בהן מפורטים תנאי הזכאות החלופיים (עזרת הזולת, השגחה וניידות מחוץ לבית) כתנאי זכאות מצטברים. כלומר, הביטוח הלאומי סבר שלא די בכך שנכה מתקשה בניידותו מחוץ לבית, הוא צריך גם להיות זקוק לעזרת הזולת בכדי להיות זכאי לקצבה. בית הדין האזורי בבאר שבע קבע, עוד בשנת 2012, בעניינה של הגב’ דנקורט באופן חד משמעי כי “הפרשנות המטעה של המוסד לתקנות הובילה לשלילת זכאותה של התובע לקבלת קצבה מיוחדת – ויתכן שאף שללה קצבאות מסוג אלה מנכים אחרים הזכאים לקצבה זו. אין בידינו לקבל טענת ב”כ הנתבע כי המדובר ב’אי עמידה בנוהל’, אלא טעות המחייבת תיקון ובדק בית מעמיק להימנעות מהישנות טעויות מסוג זה” (ב”ל 45323-03-11 ענת דנקורט נ’ המוסד לביטוח לאומי (19.07.2012)). במסגרת ערעור שהוגש בעניינה של הגב’ דנקורט על ידי ביטוח לאומי לבית הדין הארצי, נאמרו על ידי בית הדין הארצי בפסק דינו דברים נוקבים ביותר. נפסק כי “על הביטוח הלאומי לקבוע הנחיות ברורות ומפורטות בכתב ליישום תקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקצבה מיוחדת לנכים) התשכ”ה-1965, וזאת בהקדם האפשרי ככל שניתן. למותר לציין, כי על המוסד לפרסם את ההנחיות, לאחר שייקבעו, לציבור הרחב” (עב”ל 39156-09-12 (ארצי) המוסד לביטוח לאומי נ’ ענת דנקורט (18.04.2013)).
למרות ביקורת נוקבת זו של בתי הדין לעבודה על התנהלות הביטוח הלאומי והקיפוח רב השנים של נכי העבודה הקשים, במוסד לביטוח לאומי לא פעלו עד עצם היום הזה (2024) לגיבושם של קריטריונים למתן הקצבה, וזאת למרות שחלפו מאז פרשת דנקורט למעלה מ-12 שנים.

חזר בו מההתחייבות

חשיפת המחדלים רבי השנים והקיפוח במסגרת הליכים בעניינם של מבוטחים אחרים (מר מג’דוב והגב’ אהרוני), הביאו לכך שהביטוח הלאומי הסכים לשלם למבוטחים אלה את הפרשי הקצבאות למפרע לתקופה של למעלה מ-20 שנים.

ריבוי ההליכים המשפטיים, וההבנה כי ישנם נכי עבודה רבים שזכאים לקצבה אך קופחו כל השנים, כמו גם העלאת המודעות לקצבה המיוחדת, הביאו לכך שבשנת 2019 הוחלט במוסד לביטוח לאומי לחזור מההתחייבות שניתנה בבג”ץ עומרי והוציאו הנחיה פנימית גורפת לפיה יש לדחות על הסף נכים הנוהגים ברכב בכל הקשור לחלופת הניידות. כך מאות נפגעי עבודה אשר הגישו תביעות לקצבה מיוחדת נדחו מהסיבה שהם החזיקו ברישיון נהיגה ונהגו ברכב.

פעם נוספת, בפסק דין תקדימי מחודש דצמבר 2021, קבע בית הדין הארצי שהביטוח הלאומי לא רשאי לדחות על הסף נכים הנוהגים ברכב (עב”ל 60708-12-19 אליהו ביטון נ’ המוסד לביטוח לאומי (23.12.2021)).

בעקבות פסק דין ביטון נאלץ הביטוח הלאומי לבחון מחדש עניינם של מאות נפגעי עבודה אשר נדחו על ידו ללא בחינה אמיתית בחלופת הניידות. מצופה היה שכעת, בעקבות פסיקת בית הדין הארצי, יגבש המוסד קריטריונים ויערוך למבוטחים בדיקות קליניות בנוגע למידת המוגבלות שלהם בניידות. אך ציפייה לחוד ומציאות לחוד.
במקום לקיים את פסק הדין הארצי ולבחון בצורה אמיתית את הזכאות של הנכים לקצבה, הועברו כל התיקים של נפגעי העבודה לרופא של הביטוח הלאומי במשרד הראשי של הביטוח הלאומי. שם, אותו רופא, מבלי לפגוש בנכים מבלי לבדוק אותם ומבלי אפילו לדבר איתם, הכין מסמך הנמקה בו הוא פירט מדוע אין הם זכאים לקצבה המיוחדת. אם לא די בכך, הרי שהכשרתו של אותו רופא היא בתחום הפסיכיאטרי, אך הוא נתן למוסד לביטוח לאומי את חוות דעתו ביחס לכל תחומי הליקויים הגופניים, והכל – מבלי לפגוש או לבדוק את הנכים. כך נעשה ביחס למאות נכי עבודה קשים.

לכתבה המלאה באתר "שווים"- לחצו

ביקורת חריפה של בית הדין

התנהלות זו של הביטוח הלאומי הגיעה פעם נוספת לפתחו של בית הדין הארצי לעבודה, אשר שוב לא חסך בביקורת על ההתנהלות וקבע כי אופן בחינת הזכאות לקצבה היה פסול. נפסק שרופא המוסד צריך לבדוק את המבוטח, לאפשר לו להעלות את טיעוניו, והוא מחויב להתייחס לכל הטענות שלו בנוגע לקשיי ניידותו, וזאת גם אם הנכה משתמש בפועל, בלית ברירה, בתחבורה ציבורית (עב”ל 26969-09-21 דגפאו וורקאו אטלאי נ’ המוסד לביטוח לאומי (8.06.2023)).

כך, ובעקבות פסק דין נוסף זה של בית הדין הארצי, נאלץ הביטוח הלאומי להחזיר לבחינה חוזרת, פעם נוספת, את כל התביעות של נכי העבודה הקשים בכל הקשור לחלופת הניידות. מדובר במאות רבות של תביעות והליכים משפטיים התלויים ועומדים מזה שנים רבות, כשפעם אחר פעם נקבע בבתי הדין שהתנהלות הביטוח הלאומי פסולה ונפסדת, ופעם אחר פעם נאלץ המוסד לבחון מחדש את החלטותיו.

האם בעקבות פסק דין זה של בית הדין הארצי החל הביטוח הלאומי לבחון את התביעות כדין? האם כעת גובשו הקריטריונים באור פסיקות בתי הדין? לא ולא! במוסד לביטוח לאומי גיבשו אסטרטגיה כיצד לדחות שוב את כל התביעות ולהמשיך לשלול את הקצבה מכל נכי העבודה הקשים. ראשית, נקבע כי לעניין מגבלת השימוש בתחבורה ציבורית יבחנו רק את יכולת העלייה והישיבה בתוך האוטובוס, תוך הנחה עובדתית מופרכת לפיה נהג האוטובוס מחויב לצאת מהאוטובוס ולסייע בעלייה של כל נכה ומחויב למצוא מקום פנוי לישיבה עבור כל נכה. זאת, בהתעלם לחלוטין מהקושי שיש לנכים ללכת לתחנה, או לעלות במדרגות, או האפשרות כי יאלצו לנסוע בעמידה ובתנאי דוחק באוטובוס, וזאת בניגוד לפסיקות בתי הדין לעבודה לאורך השנים. כך, ובהתאם למדיניות חדשה זו של הביטוח הלאומי, למעשה, כל נכה, אף זה המרותק לכיסא גלגלים, מסוגל להתנייד בתחבורה ציבורית ואינו זכאי לקצבה.

שנית, נקבע בהנחיה כי הזכאות לקצבה תהיה רק במקרה של היעדר מסוגלות מוחלט לנסוע בתחבורה ציבורית. אף זאת בניגוד לפסיקות של בתי הדין לעבודה, ואף החלטות של הביטוח הלאומי בעניינם של נכי עבודה אחרים, לפיהן די היה בקושי בניידות או בסיכון מוגבר כדי להיות זכאי לקצבה זו. שילוב שני אלה פירושו כי כל נכה מסוגל לנסוע באוטובוס, שכן נבדקה רק יכולת העלייה והישיבה, וזאת בסיוע של הנהג.

שלישית, עניינם של המבוטחים נותב לרופא אורתופד, אשר עורך לנכים בדיקה קלינית, גם ביחס לנכים שנכותם אינה בתחום האורתופדי (פגועי ראש או חולים במחלת ריאות למשל). באופן זה, בעקבות פסיקת בית הדין הארצי, יצר המוסד לביטוח לאומי מנגנון של הפקת חוות דעת מוזמנות מראש, אשר מסקנתן הסופית ידועה ומוכתבת מראש והיא – אין זכאות לקצבה המיוחדת.

ועכשיו: משנים את התקנות

אם לא די בכך, הרי שבמקום להפיק לקחים ולתקן את דרכיו, לקבוע קריטריונים ברורים ושוויוניים, ולערוך בדיקות כדין ובהתאם לתקנות לנכי העבודה הקשים, הוחלט במוסד לביטוח לאומי לפנות לדרך הקלה ביותר – תיקון התקנות וביטולה של חלופת הניידות לחלוטין.

כך, במקום שכל אותם מאות רבות ואלפים של נפגעי עבודה שמקופחים שנים רבות, אשר נאלצים לנהל הליכים משפטיים מול הביטוח הלאומי במשך שנים רבות, יזכו סוף סוף להיבדק בצורה אמיתית ונכונה, הוחלט במוסד לביטוח לאומי לשנות את התקנות ולבטל את הזכאות לקצבה כליל.

הביטוח הלאומי לא רק שאינו מודה בכך שהסיבה לתיקון התקנות הוא כשלונו רב השנים ביישומן של התקנות וקיפוחם של הנכים, אלא אף מציג את המהלך ככזה שנועד להיטיב עם ציבור נפגעי העבודה הקשים, אשר יזכו כעת, כך לטענת הביטוח הלאומי, להטבה בדמות הגדלת הקצבה.

לא כך הוא. פעם אחר פעם נקבע בפסיקות בתי הדין לעבודה שהביטוח הלאומי כשל ביישומן של התקנות והביא לקיפוחם של נכי העבודה הקשים. פעם אחר פעם נקבע שאופן עריכת בדיקת הזכאות היה שגוי מהיסוד. פעם אחר פעם נדרש הביטוח הלאומי לערוך בדק בית יסודי, לקבוע קריטריונים שוויוניים ושקופים ולפרסמם לציבור. פעם אחר פעם חיפשו במוסד לביטוח לאומי כיצד ניתן יהיה לשוב ולדחות את התביעות, כך שהדחיות יעמדו במבחן בית הדין לעבודה וההחלטות לא יתבטלו. שוב ושוב ניסו – וכשלו. זו הסיבה מדוע כעת החליטו במוסד לביטוח לאומי למחוק מהתקנות את חלופת הניידות, והכל במסווה של הטבה עם ציבור הנכים.

כעת, קיץ שנת 2024, תקנות שנועדו להיטיב עם נכי עבודה קשים אשר נוסחו בשנת 1987 ולא יושמו מאז באשמת התנהלות הביטוח הלאומי, עלולות להשתנות ולהתבטל. ככל שלא יבוטל רוע הגזירה, נכי עבודה רבים שאינם סיעודיים אך המתקשים להשתמש בתחבורה ציבורית בשל נכותם – תישלל מהם הקצבה שנועדה לסייע להם בפתרון בעיית הניידות, בין אם על ידי נסיעות במוניות ספיישל או מימון של הוצאות הרכישה וההחזקה של רכב פרטי.

אל לו לציבור נכי העבודה לשתוק. אל לו לציבור נכי העבודה לעבור על כך לסדר היום. יש למחות על המהלך של הביטוח הלאומי. יש לפנות, ללא דיחוי, למוסד לביטוח לאומי למיצוי הזכויות כדין ובהתאם לתקנות שהמוסד עמל כעת על ביטולן.